להניק או לא להניק?

דעה אישית.

להניק או לא להניק? . זאת שאלה שכל אמא טרייה חווה.

ישנן אמהות שמתלבטות במשך ההריון, יש כאלו שכבר בטוחות שזאת תהיה הבחירה הבלעדית שלהן, יש כאלו שיעדיפו לשלב וגם אמהות שיעדיפו לוותר על אלמנט ההנקה לגמרי.

סיפור ההנקה שלי

כשילדתי את ביתי הבכורה, הרגשתי חיבור מיידי, כמעט מחווט באופן על טבעי אליה.

היה לי ברור שאני רוצה להעניק לה את הכי טוב שאני יכולה להציע לה. ידעתי עוד לפני שהקונספט של הנקה קצת מרתיע אותי. משהו באקט לא ממש הסתדר לי, הרי זה תהליך הישרדותי של הטבע, מזון על לתינוק. עם זאת משהו בזה לא התחבר לי.

היא נולדה והתאהבתי בה כמו שלא אהבתי מעולם. אהבה אחרת. כמו שכל הורה יגיד ועד אותו רגע לא לגמרי הבנתי את הזיקוק של המילים הללו.

רציתי את הכי טוב ובחרתי להניק אותה. מתוך דאגה, רגשות אשם, חשש שאני חייבת לתת לה את הכי טוב שהיא צריכה אחרת… מי יודע?

אולי תהיה חולה יותר? רעבה יותר? פחות מסופקת?

קירבתי אותה לשד שלי, היא נשאבה אליי כמו פומפה שלא מרפה, כמו דג מנקה באקווריום. הרגשתי "זצים" של חשמל בכל הגוף, תחושת רתיעה מיידית, דחייה, אפילו סוג של עצב מהול בכאב הבלתי נסבל שהרגשתי.

היא נאבקה בשאיבת החלב, אני נאבקתי בנפש שלי שמתפוררת לרסיסים של עצבות.

ניתקתי אותה, היא בכתה. אני בכיתי. שלפתי בקבוק מוכן של תמ"ל ונתתי לה, היא אכלה ונרגעה והמשיכה לנוח על החזה שלי בעודי מעכלת את החוויה שעברתי.

זה נכון שיש כאלו שהנקה עבורן זה החיבור הכי מדהים שהיה להן עם התינוק שלהן. יש גם כאלו שזה בא להן בקלות, "מחברת ומתמכרת" , לתחושת החיבור, לנוחות, לרוגע שזה משרה עלייך ועל התינוק שלך.

אבל לרוב הנשים, הנקה לא באה בקלות. זה תהליך סזיפי של למידה לחבר את התינוק נכון, לספוג פציעות, דימומים, סדקים, גודש, כאבים והתכווצויות. כל אלו מלווים בתחושת אי שליטה על כמה התינוק אכל.

עם זאת כל המחקרים מעידים – מזון אם הוא המזון המומלץ ביותר עבור התינוק שלך.

עם סלוגן כזה, איך אני אוותר על הדבר היחיד שהתינוקת שלי צריכה ממני? או שמא זה לא בדיוק כך?

נוכחתי להבין שבתוך בליל ההורמונים, ההלם הראשוני מחוויית האמהות, כל הפחדים שליוו אותי במהלך ההריון, הדבר הכי קשה להתמודד איתו עבורי היה רגשות האשמה.

האם אני אמא טובה מספיק אם אני מונעת מהתינוקת שלי את מזון העל שלה? האם הצרכים שלה לא מתעלים על הכאב ותחושת הדאון שהרגשתי?

עם זאת משהו בתוכי אמר לי שההנקה זאת לא הדרך עבורי. שאין טעם בתחושת ניכור מהילד שלך רק בשביל לעמוד באיזשהו סטנדרט.

משאבת הנקה

בחרתי לנסות משאבת הנקה – אין חיבור, אבל הכאב מונוטוני ונסבל. יחסית.

גם שם היו לי קשיים להתמיד כי כמו שציינתי, תחושת חיבור אין. אין עלייך תינוק שגורם לך להפריש את הורמון הסרטונין (הורמון האושר) באופן טבעי. זאת רק את המכונה המנוכרת שמושכת ומכאיבה לך.

מצאתי את עצמי נמנעת מהפעולה לאורך זמן ומרווחת את השעות בין השאיבות. הגעתי לסתימה וגודש ודלקת בשד. כאבי תופת שלא ידעתי שקיימים באזור כזה רגיש.

שם כבר הבנתי שהמאבק שלי הוא בעיקר בעצמי.

התינוקת שלי כבר ניזונה מ80% תמ"ל ורק 20% שהצלחתי להשלים לה מהגוף שלי (שהלך והפסיק את הייצור באופן מידתי).

בחרתי להפסיק לחלוטין ולעבור להזנה מלאה בתמ"ל.

ולמה אני משתפת אותך בסיפור שלי?

כדי שתדעי שלא משנה מה תבחרי – להניק, לשאול או להאכיל בתמ"ל מהרגע הראשון, זה בסדר גמור.

אני מאמינה שלהיות האמא הכי טובה זה להיות האמא הכי שפויה. זאת שמקשיבה לתחושות הגוף שלה, לאינטואיציה וגם אם תרצי להתנסות בכל השיטות, תדעי לבחור את הכי טוב עבורך, כי זה מה שיהיה הכי טוב עבור ילדך.

בצורה שבה אני תופסת את תהליך ההנקה היום – מתוך בחירה לא להניק וגם לא לשאוב – הוא לבחור בשפיות שלי, כי כך יש לי סבלנות אין סוף לילדה שלי שצריכה הרבה יותר מרק מזון. 

ילד צריך חום ומגע אוהב, Skin to skin וקרבה פיזית. היא ישנה איתי ועם אבא שלה במיטה משותפת עד גיל חצי שנה ונהניתי מכל רגע. היה לנו חיבור מדהים וקרוב שמיסמס מהר מאוד את תחושת האשם שלי על זה שמנעתי ממנה לינוק. כי אני מרגישה אמא טובה ושלווה יותר עבורה.

מכיוון שבחרתי להביא ילד לעולם עם בן זוג, אני מרגישה שגם אפשרתי לאבא שלה להיות שותף מלא לחוויה. זה מרגיש לי כל כך מיושן שאנחנו בתור נשים יולדות ולוקחות הכל עלינו גם אם יש עוד הורה, הוא נדחק הצידה, בעיקר בתקופת ההנקה וחופשת הלידה.

אני מודה על כך כי בסופו של יום זכינו להיות זוג הורים שותפים, שקרובים במידה שווה לילדה שלנו, שמטפלים בה ואין לה תלות אבסולוטית בי בתור מייצרת המזון הבלעדית שלה. כל אחד יכל להחליף אותי אם הייתי צריכה כמה שעות של שקט ונחת לעצמי. היינו עושים משמרות לילה כדי שאחד יקום והשני ינוח, ככה בתורות. כל אלו עזרו לי להתמודד עם חוויית ההורות (המתישה מאוד בחודשים הראשונים בעיקר) , בצורה טובה, רגועה ונינוחה.

אז נכון, "פספסתי" את חווית ההנקה המדהימה והחיבור שהמון נשים מדברות עליה, אבל הרווחתי שפיות דעת, חזרתי לעצמי מהר יותר. הילדה שלי גדלה והתפתחה ממש כמו כל הילדים, בתזונת תמ"ל מלאה. ידעה להחזיק את הבקבוק בעצמה בגיל 3 חודשים ולא יכולתי להיות גאה יותר. בגיל 4 חודשים כבר הרשיתי לעצמי להתחיל לחשוף אותה למזונות מוצקים ועד היום אני מתמוגגת לראות אותה נהנית מאוכל, ואני נהנית להשקיע במזון בריא ומזין עבורה. לא הייתה חולה יותר או פחות מילדים אחרים בשכבת גילה.

הרגשתי שהמידע השיווקי וגם המדעי סביבנו זורע פחדים מיותרים באמהות קלולסיות שרק דרכו את רגלן בעולם ההורות.

תבחרי מה שטוב לך, תבחרי בך. כך תהיי האמא הטובה ביותר עבור הילד/ה שלך.